הדר פרינץ
2002 — 2023
״אם בא לך לעוף אל תביטי למטה״
הדר פרינץ הייתה מהאנשים שהחדר זז איתם. אף אחד לא ידע להסביר את זה במדויק, גם לא איתי אחיה, פשוט היה כיף להיות לידה, וזו הייתה תחושה שאנשים סמכו עליה שתחזור. אצלה לא היה הבדל בין דברים גדולים לקטנים, ובעיה בירוקרטית של שישה־עשר שקלים על כביש 6 קיבלה ממנה בדיוק את אותה מעורבות שקיבל טיול לפרו, כי הכול היה חיים אמיתיים. כשאהבה מישהו היא ידעה אותו עד הפרטים, מספר תעודת הזהות, מספר האופנוע, מה הוא צריך לסדר ומתי, וכך בדיוק נראתה אצלה אהבה. היו בה גם סערה וצורך בעוגן, ואת השקט מצאה כשהיד שלה ציירה, או במרפסת של רינוש מול משחק רמי קומבינציה. ישירה וחדה מצד אחד, חמה ומחבקת מצד שני, ובלי שתהיה שום סתירה בין השתיים: ככה הייתה הדר.
הכרתם את הדר פרינץ? הצטרפו להנצחתההצטרפו להנצחה, היא תופיע בדשבורד שלכם ותוכלו להוסיף זיכרונות ותמונות משלכם.