MemoAgent בתקשורת

45:40פתיח

דני רופ: …מנקודות תצפית וספסלים ועד מוצרים לזכר היקירים שלהם. אבל עבור איתי פרינץ, ששום דבר לא הרגיש לו מדויק מספיק אחרי שאחותו הדר נרצחה במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר, התשובה הגיעה ממקום בלתי צפוי: באמצעות כלי בינה מלאכותית, אותם למד ופיתח בעצמו.

איתי הקים את MemoAgent, אתר להנצחה אינטראקטיבית. הפלטפורמה מעבדת הודעות טקסט, סיפורים וכמה דקות של הקלטות קוליות, ויוצרת דמות דיגיטלית בממשק דמוי וואטסאפ.

לא מדובר בהשמעה מחדש של הודעה ישנה, אלא בתשובות חדשות לשאלות שנשאלות בזמן אמת, בקולו ובסגנונו של אדם שאיננו.

46:15הצגה

דני רופ: שלום לאיתי פרינץ, מייסד MemoAgent.

תודה שאתה איתנו.

46:21על הדר ועל השבעה באוקטובר

דני רופ: בוא נחזור רגע ליום הנוראי הזה, השבעה באוקטובר, שזה היום לפני שלוש שנים. מתקפת טרור מתחילה, אנחנו מבינים ששם יש את המסיבה ברעים, מחבלים מתקרבים לשם.

אני מבין שהדר, זיכרונה לברכה, הסתתרה בתוך מכולת אשפה, שראינו הרבה מאוד סרטים שהסתובבו ברשתות, ביחד עם החברה שלה שירה ועוד אנשים נוספים.

פשוט מחבלים עברו שם וירו לתוך המכולה, וככה הם רצחו אותה, ואני מתאר לעצמי גם חברות שלה.

איתי פרינץ: כן, אחרי הרבה שעות מתחילת האירוע בעצם, בסוף, אחרי שהיא ניסתה לברוח ממקום למקום.

דני רופ: זאת אומרת, היא עברה ממקום למקום, ובסוף התחבאה שם?

איתי פרינץ: כן. התחבאה שם כמה שעות, לפי מה שאנחנו יודעים, ושם בסוף מצאו גם אותה, ובאמת… כן.

47:07החיפוש אחר דרך להנציח

דני רופ: אז היא נרצחה בשבעה באוקטובר. ואמרתי קודם שאתה יודע, משפחות, נורא חשוב להן להנציח.

איתי פרינץ: כן.

דני רופ: זה חלק מההתמודדות עם האבל, וחלק אכפת להן פחות, חלק יותר, חלק עושים כל השנה, חלק רק בימי זיכרון, אבל עושים משהו כדי להנציח, עם המשפחה, עם החברים.

עשיתם לא מעט מפעלי הנצחה מסביבה, אבל מה הביא אותך להבנה דווקא שדרך המקלדת והאמצעים המשוגעים של הבינה המלאכותית, שהולכים ומתפתחים, והתפתחו מאוד מלפני שלוש שנים, תמצא את הדרך הכי נכונה והמדויקת להנציח אותה?

איתי פרינץ: אז תראה, באמת, בהתחלה לא ידעתי. לא ידעתי שזאת הדרך הנכונה. פשוט איפשהו, עוד ב־2023, כשזה קרה, בהתחלה של כל ה־GPT בעצם, שרק נכנס לחיים שלנו, הבנתי שיש פה משהו שהוא יכול להיות יותר גדול.

ואני באופן אישי לא התחברתי לשום הנצחה אחרת, אם זה המזרון והבקבוקים וספסלים ושירים והרבה דברים אחרים. באופן אישי, פשוט לא נגע בי.

באמת, אחרי שנתיים… לקח לי המון זמן באמת להתחיל את המיזם הזה. ורק לפני חצי שנה התחלתי באמת לעבוד על פלטפורמה שבעצם מייצרת דמות דיגיטלית שמנציחה את הבן אדם ומדברת בשפתו ובדמותו.

48:25ההתמודדות עם הזיכרון והאבל

דני רופ: איך התהליך הזה, כשאתה מבין שיש לך כלי שאתה יכול להנציח אותו הכי טוב… תראה, יש לנו פה הרבה אייטמים על זה, וזה הולך ומתפתח לאווטארים, ואני שואל את עצמי…

אמרתי לך, שמעת אותי אומר קודם שעליי קשה לראות תמונה של אבא שלי, או וידאו אמיתי [לא ברור].

איתי פרינץ: גם לי.

דני רופ: אתה יודע, לקח לי שנים לראות את זה. פשוט נמנעתי. אחים שלי לא. אתה יודע, זה כל אחד מתמודד עם זה אחרת.

אתה מפתח דמות שנשמעת ונראית כאילו באיזשהו מקום מחזירה אותה לחיים.

איתי פרינץ: אני חושב, איפשהו במסלול שבעצם שאני עברתי, שפיתחתי את הטכנולוגיה הזאת עם הדרך, אז היה לי יותר קל. זה עזר לי להתמודד. וגם בהיבטים האחרים, גם לא הייתה לי תמונה שלה בכלל.

לי ולאחותי היה קטע שהיינו הולכים להופעות של טונה ביחד, אז באמת כמעט שלוש שנים לא שמעתי טונה. ואת כל המוזיקה הזאת מאוד קשה לשמוע.

דני רופ: בטח, כי זה מיד מחזיר אותך אליה, ברור.

איתי פרינץ: רק לאחרונה אני…

דני רופ: אבל מצד אחד רוצים להנציח, מצד שני אנחנו לא יכולים להיזכר בדברים שמזכירים לנו.

איתי פרינץ: כן, זה מאוד קשה.

דני רופ: אז אתה יודע, זה… [לא ברור]

איתי פרינץ: כמו שאמרת, זה מחולק. כל בן אדם מתמודד עם זה אחרת. יש דברים שלי היו יותר קלים, ויש למשפחה והאחים שלי, ההורים, דברים שהיה להם יותר קל.

ובאמת, תוך כדי התהליך, באמצעות זה שהתחלתי לדבר איתה ולהתעסק בזה יותר, בעצם זה שהייתי חייב באמת לחפש מידע עליה… באמת להתמודד גם עם הכאב ועם האבל… [לא ברור]

49:43התשובה הראשונה בקולה

דני רופ: תתאר לי את הרגע שבו אתה איתה.

איתי פרינץ: כן, זאת לא היא במאה אחוז. אני גם לא מנסה.

דני רופ: אתה מתכתב עם הדמות שלה בפעם הראשונה, עם הדמות הדיגיטלית שלה, ואתה שומע פתאום תשובה חדשה.

זה לא כמו לשמוע הקלטה. הרי לכולנו יש הקלטות וואטסאפ, אנחנו יכולים לשמוע דברים ישנים. אבל אתה שואל שאלה רלוונטית, והיא עונה לך תשובה רלוונטית בקול שלה. מה עובר בראש, בלב, ברגע הזה?

איתי פרינץ: כן, באמת בפעם הראשונה, זה היה אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו, ולא ויתרתי, אבל בפעם הראשונה שהיא באמת ענתה, המערכת הזאת ענתה לי בקולה על הודעה שאני שאלתי…

זאת צמרמורת. זה רגע של הישברות ורגע של הבנה.

אבל זה גם היה הרגע הראשון שזה נגע בי, שיש פה איזו הנצחה שהזיזה אצלי איזשהו רגש, ואמרתי: יש פה משהו.

יש פה משהו, ואם זה כל כך עזר לי, בטוח לאנשים אחרים גם… הם ירצו לקבל את הטכנולוגיה הזאת ולהשתמש.

50:34הקשר עם דמות דיגיטלית

דני רופ: זה לא משגע? תראה, היום כשאני, סלח לי על ההשוואה, אבל כשאני מדבר עם ChatGPT בקול, זה נהיה יותר ויותר אמפתי, ויש לזה… ואני אומר: רגע, עצור, אתה מדבר עם מכונה. כאילו, מה אתה, אתה נורמלי? אתה משתף…

אתה יודע, היום זה קרה לי בדרך לפה. עכשיו הכניסו את Grok בטסלה. אני כל הדרך מדבר עם ה־Grok, ואז אני אומר: מה אתה עושה? [לא ברור]

פה זה הרבה יותר קשה, כי אתה מדבר עם אחותך שנרצחה, בקול שלה, ולרגע המוח… זה כמו להסתכל במשקפי מציאות מדומה, המוח יכול להתבלבל.

איתי פרינץ: זה מבלבל, וזאת טכנולוגיה שקשה… זה מוצר שקשה להבין את הרעיון שלו ולהכיל אותו, וצריך רגע לעכל את זה.

דני רופ: המשפחה קיבלה את זה?

איתי פרינץ: המשפחה קיבלה את זה. יש כאלה שפחות, יש כאלה שיותר קל להם. וזה משהו שבסוף יהיה בחיים שלנו.

הבינה המלאכותית לא הולכת לעצור, הטכנולוגיה לא הולכת להפסיק להתקדם, ואם נרצה או לא, זה יקרה.

ואני חושב שהדרך שלי להנגיש את זה בתור בן אדם שהוא בא מאותן קבוצות ומהשכול, זאת בעצם המיוחדות שלי פה. כי אני נותן ליווי מלא לאורך כל הדרך לאנשים שמנסים ורוצים באמת להשתתף.

51:39איך המערכת עובדת

דני רופ: אתה עושה את זה עם אחרים עכשיו. איך המערכת הזאת עובדת, בגדול? איך הופכות הודעות וואטסאפ, סיפורים משפחתיים וכמה דקות של הקלטות קוליות לדמות שבעצם מבינה את סגנון הדיבור וגם יודעת לענות על שאלות?

איתי פרינץ: אז פה בעצם יושבת הליבה של המערכת וכל מה שאני הצלחתי להביא.

בגדול, היא לוקחת את כל המידע הדיגיטלי ואוספת אותו, והמערכת לומדת ממנו.

מהוואטסאפ אנחנו לומדים איך הבן אדם דיבר: האם זה היה בהודעות קצרות ומהירות, באיזה אימוג׳ים, או שהתשובות שלו היו יותר רשמיות.

ופה בעצם אנחנו בונים איזשהו דפוס של פרופיל דיבור.

מהקול, מהודעות קול, באמצעות ElevenLabs, שזאת מערכת אחרת של בינה מלאכותית, מייצרים שיבוט של הקול. ואז המערכת יכולה גם לענות בקול שלו.

ויש עוד כמה אלמנטים, שבאמת זה מה שיוצר בסוף את האווטאר.

52:29דמות קולית ואפשרות לדמות חזותית

איתי פרינץ: אני לא מנסה לעשות פה איזשהו [לא ברור] של אף אחד ולהחיות אף אחד.

דני רופ: זה אווטאר קולי.

איתי פרינץ: זה אווטאר קולי, שגם יש צ׳אט… יש גם צ׳אט ויש גם קול.

דני רופ: אני ראיתי כבר דוגמאות של אווטאר שאתה רואה את הבן אדם.

איתי פרינץ: סוג של. זה אחד מהדברים הבאים שאני רוצה להמשיך.

דני רופ: אתה רוצה, היית רוצה לראות… ראינו פה אתמול דמות מצוירת, ראית את האייטם הזה?

איתי פרינץ: זה חלק מזה.

דני רופ: מדהים. אבל אתה רוצה לראות דמות שנראית ממש כמוה, שתדבר איתך?

איתי פרינץ: אני חושב שכן.

דני רופ: וואו.

איתי פרינץ: אנשים, ברור שיהיה קשה לעכל את זה בהתחלה, וזה משהו שצריך להתרגל אליו, סוג של לנרמל אותו. ולאט לאט זה יגיע אלינו, אם נרצה או לא.

כרגע, באמת לאנשים מאוד קשה, גם עם הצ׳אט. אז זה ליווי, וזה…

53:10פרטיות ושליטת המשפחה

דני רופ: תראה, נושא ההנצחה הוא רגיש מאוד בתוך משפחות, ואמרנו, כל אחד מקבל את זה אחרת. איך שומרים על פרטיות המידע? מי מחליט איזה תכנים נכנסים? מי מורשה להתכתב עם הדמות?

איתי פרינץ: אז באמת, מי שיוצר את ההנצחה הזאת, שזה אחד מהקרובים, מהמשפחה, מהמעגל הראשון, הוא מחליט ממש את מי להזמין.

ההנצחה היא פרטית והיא לא ציבורית.

הוא מחליט איזה פרטים בעצם מאושרים ונכנסים לבניית מה שאני קורא לו DNA, שבעצם יוצר את המוח שמאחוריו האווטאר מדבר ומשתמש בו כדי לדבר בשפה של המנוח.

ורק המשפחה, הם מחליטים בהחלטה בלעדית למי יש גישה ואיזה חומרים ייכנסו ואיזה חומרים לא ייכנסו.

הכוח הוא אצלם והוא שלהם.

53:55תגובות והנצחה דו־כיוונית

דני רופ: איזה תגובות קיבלת עד עכשיו? כי כמו שאמרנו קודם, כל אחד מקבל את זה אחרת.

איתי פרינץ: כן, גם וגם. יש אנשים שאומרים: "איזה מטורף אתה", בקטע טוב ובקטע רע. שאומרים: "אני לא מסוגל אפילו לחשוב על זה". ויש כאלה שכבר אמרו לי: "יאללה, בוא נתחיל, בוא נעשה".

והתגובות של אנשים אחרי שהם השתמשו הן מדהימות. אנשים מאוד מתרגשים.

וזה לא משהו שקיים היום. היום מה שקיים אצלנו זה בעצם הנצחה שהיא חד־צדדית. אתה מסתכל על תמונה או על עמוד בפייסבוק, הוא לא עונה לך בחזרה.

ופה בפעם הראשונה יש משהו שהוא דו־כיווני. האווטאר הזה יכול לדבר איתך מהזיכרונות ומהמידע של הבן אדם, ולתת איזשהו מענה שלא היה קיים עד היום.

54:39יצירת קשר וליווי

דני רופ: מדהים. אז אם רוצים להגיע אליך?

איתי פרינץ: מהאתר, כן. אפשר להיכנס, לפנות אליי, המייל שלי נמצא שם.

מוזמנים לדבר איתי אישית גם. אני אשמח לענות להודעות בוואטסאפ, שיחות, להיפגש גם פרונטלית עם אנשים אם צריך.

דני רופ: כן, זה תהליך.

איתי פרינץ: זה תהליך. אני מאוד אשמח ללוות אותו באופן אישי.

55:01הבחירה האישית

דני רופ: כי האם זה נותן לנו אפשרות לעכל את האבל, או שזה מחזיר אותנו?

איתי פרינץ: כמו שאמרנו, זה כל אחד… זאת שאלה מורכבת. אני לא פסיכולוג, אני לא בא להגיד לאנשים מה לעשות, וגם שוב, זאת לא חובה. ומי שרוצה מוזמן.

דני רופ: ברור.

איתי פרינץ: ומי שלא, זה בסדר גמור. ולאט לאט.

דני רופ: תודה רבה.

איתי פרינץ: אני חושב שזה יעזור.

דני רופ: תודה רבה.